סרטן, פיברומיאלגיה, טרשת נפוצה, דכאון, פרקינסון, פוסט טראומה, מחלת עור מסתורית, כאב כרוני. תשאלי רופא והוא יגיד לך שכל אחד מהנ"ל – הוא סיפור שונה לגמרי. יש לך סרטן? לכי למחלקה אונקולוגית. טרשת? לכי ליחידה לראומטולוגיה. כאבים? למה שלא תלכי לאורתופדיה? פוסט טראומה? לכי לפסיכיאטר. דכאון? קחי כדורים. משהו מוזר בעור? יש לנו בשבילך מחלקת עור...
וככל שאת מתקדמת, וחוקרת, ונפתחת, ומשחררת, ולומדת, ומעמיקה, ומעיזה עוד, את עשויה לגלות שכל השבילים מטפסים על אותו ההר, וכל המשעולים נפגשים ומתאחדים בסמוך לפסגה.
למחלות רבות יש רכיב תודעתי משמעותי. בעיקר היכן שהמדע לא בדיוק מבין מה קורה או חסר אפקטיביות לגבי הטיפול. ככל שמעמיקים מגלים שהמכנה המשותף הבסיסי ביותר לכל תהליכי ההחלמה הוא... כוחות הריפוי של הגוף עצמו, שהם היחידים שבאמת יודעים להביא ריפוי. אין כמובן פסול בשימוש באמצעים חיצוניים כל עוד הם נותנים מענה של ממש (ודאי כדאי להזהר ממצבים בהם תופעות הלוואי הופכות למפלצת שקמה על יוצרה). אך בסופו של דבר, היעד הנכסף הוא הריפוי העצמי. ומפתח ההפעלה שלו נמצא בעולם התודעה.
לצערנו מדובר במפתח חמקמק למדי, אך בהחלט נוכח, ואם לתמצת את אופן השימוש בו אגיד שמדובר על תשוקה בוערת להחלמה.
לא מעניין אותי שום דבר. אני הולכת להחלים ברבאק!!!
ויש עוד הרבה בונוסים לשימוש במפתח הזה. הלוא המחלה הייתה רק המסר. המחלה היא הרמז לכך שהגיעה שעתך להפוך תקליט, לרדת כמה קומות בסולם הסבל, קצת פחות לחיות "לפי הספר", ו... לעלות כמה קומות ב... אני עפה עפה עפה על החיים!
לקריאה נוספת: