רן ארהרד

עלי בקצרה​

לפני מספר שנים זכיתי במתנה. זכיתי בהבנה עמוקה מה זו החלמה. התחלתי לחוש בהדרגה איזו תחושה עוצמתית במרכז החזה, סוג של נביעה של אנרגיית חיים הבוקעת מהלב, ורכשתי אמונה שמה שנובע שם, במרכז החזה – הוא הבסיס להכל. זכיתי במתנה זו כדי שאוכל לסייע לאנשים טובים הזקוקים למגדלור בים הסוער אליו הם נקלעו.

​

משנת 2002 אני לומד ומיישם שיטות רבות מעולם הגוף-נפש והליווי הרוחני, אך רק לאחר שנפרדתי מפעילות ההיי-טק שלי והתמסרתי לעולם הרוח החל היעוד שלי להיחשף בפניי.

​

כיום אני ממוקד בליווי אישי להחלמה מסרטן וממצבים קשים אחרים, על בסיס תהליך תודעתי עמוק. כמו כן אני עושה כמיטב יכולתי להפיץ את בשורת ההחלמה ע"י כתיבה, הפקת סרטונים, הרצאות, סדנאות וארועים.

​

אני תושב אבן יהודה, אבא לשניים, מהנדס בהשכלתי (הטכניון, בהצטיינות), יזם היי-טק בעברי, כותב בימים אלו את ספרי השלישי. ממשיך להעמיק בדרכי הרוחנית בעזרת קורסי ויפאסנה, שחייה, נתינה וכלים רבים נוספים. ויותר מכל, יודע שיש לי המון מה לתת לעולם.

​

​

מה זו החלמה בעיניי?​

סרטן. פיברומיאלגיה. דכאון. מחלות אוטואימוניות... מה זו החלמה? כלומר... באמת באמת, מה זו החלמה?

​

אני מרגיש שבמובן העמוק של הדבר, זה נשגב מבינתנו. לעולם לא נוכל להבין עד הסוף את הדבר הקסום הקרוי החלמה. לכן אני נוהג להתייחס לתחושות ולהשתמש בדימויים, והנה העיקרי שבהם: אי שם במרכז החזה יש נביעה. יש שם מעיין של אנרגיית חיים. איזה קסם שיוצא מבפנים החוצה. וזה המקום היחיד בו נמצאת ההחלמה האמיתית. מה שאנו כבני אנוש יכולים לעשות כמיטב יכולתנו זה לעזור לגוף לעזור לעצמו, וחלק מהותי בכך הוא ריפוי פצעי הרגש והתקדמות במסע לחיים בזרימה ורב-גוניות רגשית.

​

בכל מחלה ובכל תהליך החלמה יש רכיב תודעתי. יש תהליכי החלמה בהם הרכיב התודעתי מינורי יחסית (זיהום, הרעלה, שברים) ויש מחלות בהם הרכיב התודעתי הוא הבסיס והעיקר (סרטן, פיברומיאלגיה ומחלות אוטואימוניות). במחלות אלו אתמקד.

​

אז מה קרה לנביעת החיים שבתוכנו? מתי ואיך היא נחסמה?

​

כפעוטות אנו חיים באותנטיות ובזרימה. כשאנו שמחים אנו צוחקים. כשאנו עצובים אנו בוכים. אנו לא מסתירים דבר וניתן לראות על פנינו את רגשותינו.

​

למרבה הצער כולנו נפגעים (מי פחות ומי יותר) ורובנו רגישים, אולי אף רגישים מאד. אנשים רבים מקימים בתוכם סכרים תודעתיים, בעיקר כדי להפגע פחות, לכאוב פחות ואולי גם כדי להתאים עצמנו לסביבה. לעמוד בציפיות שלהם, לזכות באהדה, פחות להטריד ויותר לעודד. אם הסכרים הולכים ומתעבים, נעצרת זרימת אנרגיית החיים, נבלמת זרימתו של מעיין ההחלמה, ועמוק בפנים הולך ומצטבר אגם של רעל רגשי. אם האגם גדל ולגוף קשה להכיל אותו – מגיעה מחלה.

​

בנוגע לסכרים אפשר להשתמש בדימויים שונים: הדחקות, הכחשה, הסתרה, טינה, חיים מבעד לחלון ראווה, אגו, התעלמות מהרגש, ביקורת עצמית והרשימה עוד ארוכה...

​

במחלות בעלות רכיב תודעתי משמעותי, לפי נסיוני, הבסיס והעיקר בתהליך ההחלמה זה תהליך תודעתי עמוק ומבורך. פתיחת הסכרים, בזהירות ובהדרגה כמובן, ניקוז אגמים של רעל רגשי והפתחות לזרימה של אנרגיית חיים, רווית אהבה וריפוי.

​

לצד התהליך התודעתי יש כמובן להשתמש בכלי החלמה גשמיים. לתפיסתי, הפרופורציה בד"כ אמורה להיות: 90% תהליך תודעתי (being) ו – 10% כלים גשמיים (doing). ובכל מקרה, חשוב מאד להאמין בכלים בהם משתמשים.

​

החלמה ממצב מסכן חיים זה תהליך של שינוי טרספורמטיבי. היפוך תקליט. שדרוג משמעותי במערכת ההפעלה הפנימית. כל זאת לצד שימוש במגוון כלים. החלמה לא יכולה להיות פאסיבית וגם לא על אש קטנה. הבשורה היא שאפשר להחלים לגמרי, גם ממצבים קשים. זה הולך יחד עם פרידה מהחיים הקודמים, ועלייה אמיצה של כמה קומות אל חיים מלאים באהבה והגשמה משמעותית.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​​

 

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​