10 בורות בהם כדאי לא ליפול
בדרך הפתלתלה והארוכה הקרויה "מסע ההחלמה מסרטן" ישנם כמה בורות בהם נפלו רבים. כדאי מאד ללמוד מנסיונם ולחסוך התברברות כואבת.
1. קבלת החלטות מתוך מקום לא מאוזן. מסע ההחלמה הוא רצף של צמתים בהם יש לקבל החלטות. אם ההחלטה מתקבלת מתוך מקום של היסטריה, תמימות יתר, הפחדה, מחאה, צורך לרצות או כל מצב לא מאוזן אחר – ההחלטה תשרת פחות טוב את המשך המסע. גם אם לחוץ וכואב – לא כדאי לקבל החלטות מתוך לחץ. הדבר הגרוע מכל הוא לקבל החלטה שהקול הפנימי מתנגד לה. לפעול בניגוד לאינטואיציה, להתקדם תוך התעלמות מהקול הפנימי – זה מסוכן.
2. לחפש את המשיח. אינסטינקט חזק מאד הוא לרוץ ולחפש בחוץ. למצוא את המושיע, את המרפא הכי בכיר בארץ (זה שמעז ברב חוצפתו לגבות כ - 2000 ש"ח לפגישה), לאתר את פרח לב הזהב, לרכוש את התוסף החדש ש"העלים גידולים" או את תרופת הפלא החדשה. אז... קודם כל אני מציע לעבור מריצה להליכה, וגם לקחת כמה וכמה שאיפות עמוקות. בהחלט יש בעולם החיצוני כלים, אנשים ואמצעים שיכולים מאד לעזור, וטוב שכך. אבל, רגע. כיון שכל אדם שונה, כלי החלמה זה דבר מאד אינדבידואלי. ו\רגע לפני שמדברים על כלים כדאי לזכור את הדבר החשוב מכל: הבסיס להחלמה נמצא עמוק בפנים אצל כל אחת ואחד. את אותו מעיין של אנרגיית חיים וריפוי יש לחפש בפנים. לפי דעתי הוא אחראי על כ – 80% מתהליך ההחלמה. בהחלט יתכן שהוא נחסם עם השנים ועם המכאובים. זה בדיוק הזמן להחיות את הנביעה הפנימית. שם הכל מתחיל. ובנוגע לישועות שנמצאות בעולם החיצוני – כדאי כמובן להעזר בהן. אבל לא להשען עליהן.
3. קבעון תודעתי. כולנו נאחזים בדעות, תפיסות ועקרונות. באופן בסיסי – טוב שכך. מסע ההחלמה בעיני הוא מירוץ משוכות, במהלכו יש לדלג מעל משוכות תודעתיות. תקופה של החלמה זו תקופה של שחרור, של ויתור היכן שאין צורך להתעקש, והתעקשות היכן שאין צורך לותר. דוגמאות לתפיסות ומשוכות: "אני צריכה להמשיך לעבוד", "אני צריכה להיות בבית בשעות אחה"צ", "לא אפעל בניגוד להמלצת הרופאים", "אני לא טיפוס רוחני", "זה לא הזמן לעורר מהומות", "חליתי בגלל מזל רע". על תפיסות כאלו ודומות יש לשים סימן שאלה. יתכן שהגיעה השעה לשחררן. אחד הדברים שיכולים לתרום מאד בתקופה ההחלמה זה שהייה ממושכת מחוץ לבית. נסיעה של שבוע או של מספר שבועות למקום אחר, עם אנרגיות אחרות, מקום בו אפשר להתמקד מהזריחה ועד השקיעה בתהליך ההחלמה ובמסע הפנימי (ובאותה הזדמנות כדאי להתנתק מפייסבוק ומווצאפ, הם גוזלים אנרגיה שנדרשת להחלמה). בן הזוג והילדים יסתדרו היטב גם בהעדרך, אני מבטיח לך אף אחד מהם לא ילך לישון רעב, ובסופו של דבר מישהו ישטוף את כל הכלים. יותר מכל דבר אחר בעולם הם זקוקים לאמא בריאה.
4. חוסר כנות. תקופת ההחלמה זו תקופה של אמת עמוקה. כעת כבר אי אפשר להסתפק באמת רדודה, ודאי לא בסיפורים ואמונות שווא. זה מרשים מאד כשאדם אומר: "תוך כמה חודשים אני נקי" או "אני אהיה נס רפואי". האם זה בא מתוך חוכמה ואמת עמוקה או מצורך להשען על משהו? כלי פיזי שעשוי לעזור הוא מראה. לעמוד מול מראה, להביט לעצמך בעיניים ואז להגיד את כל מה שיש להגיד. איך העיניים מגיבות? ומעניין לעניין, חשוב לי להתעכב על סוג מסוים של חוסר כנות שחלק מפוגשי הסרטן בוחרים בו: הסתרה. לא לספר בעבודה, לא לספר לחברים, והכי גרוע – לא לספר על המחלה לילדים. הסתרה שואבת אנרגיה, דורשת העמדת פנים ואפילו שקרים. כל אלו לא תומכים בתהליך ההחלמה. פגשתם בסרטן? אתם חוששים (ובצדק) מתגובתם של הילדים? אז כדאי להתייעץ בכך עם מי שתמצאו לנכון. ואז – לבצע. אני מבטיח שתחושו הקלה לאחר מכן. והילדים? הם ממילא חשדו. כעת הם חשים הקלה וסיפוק מכך שסוף סוף אומרים להם את האמת.
5. פאסיביות פנימית. הסרטן מצפה לאקטיביות, לבחירה בהחלמה "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". זה לא יכול להיות בכאילו. לא מספיק לנסוע ממטפל למטפל, ממרפאה לסדנה. ההתמסרות אמורה להיות ברבאק! עם ניצוץ בעיניים. לעוף על זה ללא מעצורים.
6. חוסר דיוק בכלכלת ההחלמה. סביב עולם ההחלמה יש כמות בלתי מוגבלת של גורמים שישמחו מאד להציע לכם מוצרים או שירותים, ויסבירו לכם באופן משכנע שמה שהם מציעים – זה בדיוק הדבר לו אתם זקוקים, שכבר עשה ניסים ונפלאות אצל אלפי אנשים. העניין הוא שרכישת מוצרים ושירותים זה בור ללא תחתית, ופעמים רבות אין קשר בין המחיר המבוקש לבין התועלת למסע ההחלמה. לדעתי, מסע ההחלמה לא נועד למיליונרים. בכל מקום בו מבקשים מכם מחיר "לא סביר" – זה דגל אדום.
7. לעשות שוב ושוב דבר שלא עובד. אם כלי כלשהו לא הביא תועלת מוחשית תוך מספר חודשים – הוא גם לא יביא. יתכן שהכלי הזה עזר לאנשים אחרים. נפלא. אבל כל אדם בנוי אחרת. לא עוזר – ממשיכים הלאה. במהלך המסע אתם אמורים למצוא את הכלים ש-ל-כ-ם. המצב הטוב ביותר הוא בו אתם אוהבים את הכלים, מאמינים בהם ומקבלים רמזים לכך שהם בעלי ערך ממשי עבורכם. אוהבים את שיטת התזונה שלכם? יתכן והיא תעזור. לא סובלים את התפריט שלכם? חפשו שיטה אחרת...
8. חוסר דיוק בקצב. ישנה גישה מסורתית שטוענת שבזמן החלמה חשוב לנוח, לא להקשות על הגוף. האם נכון לרבוץ לאורך היום על הספה בסלון, לצפות בתוכניות מטופשות בטלויזיה ולחכות לנס? לא נראה לי. האם נכון לנסוע לאורך היום ממטפל, ליועץ, לקבוצת תמיכה ומשם לרופא, ליוגה, להרצאה, למפגש עם מישהי שריפאה את עצמה ולקנח את היום בדיקור וקבוצת מדיטציה? גם לא בטוח. חשוב למצוא את התדר הנכון. את השילוב בין סדר יום אקטיבי, לבין פשטות, זמנים ארוכים בהם ישנה נוכחות, חיבור למקומות העמוקים שבעצמך. ובכל מקרה – לצמצם ככל הניתן את ההסחות (הזכרתי רשתות חברתיות?).
9. אופוריה. כן... גם זה קורה. תוצאות הבדיקות היו נפלאות? משמח מאד! בהחלט אתם ראויים לטפיחה הגונה על השכם ולאחר מכן... כדאי לחזור לאדמה. לא להזדרז להיות יועצים ומורים להחלמה מסרטן, לא לחשוב שאתם שולטים בסרטן, "שתפסתם את הטריק", ודאי לא לרופף את המשמעת בכל הקשור לאורח חיים. המסע המרתק הולך להמשך עוד שנים רבות, וטוב שכך.
10. תחזוקת חלון הראווה. אנשים רבים חיו את חייהם תוך תשומת לב רבה ל... "מה אחרים חושבים עלי?". לאנשים רבים חשוב להיראות מצליחים, שמחים, חזקים, לשדר שהכל בסדר. אבל... תחזוקת חלון הראווה גוזלת אנרגיה רבה ויוצרת פער בין חלון הראווה לבין מה שיש בתוך החנות (מה קורה אצלכם ברגש, מה באמת יש בפנים). מחלת הסרטן היא קריאה להפרד מחלון הראווה. לבטל את הפער בין הבפנים והבחוץ. זה טבעי ואנושי להראות עצוב, להראות חלש, להראות בשפל. הנשמה ממש משוועת לחיים באותנטיות ובזרימה. אין צורך להרשים. דעתם של האחרים עליכם לא כל כך חשובה, במיוחד לא בתקופת התמודדות. מה שחשוב זה האהבה העצמית. לאהבה עצמית עומקים רבים. זה הזמן להעמיק את ההרגשה שאת מדהימה ומיוחדת בצורה יוצאת דופן!!!
בהצלחה רבה! אפשר להחלים לגמרי!
לקריאה נוספת: