בכל הנוגע להחלמה טבעית ברצוני לעשות קצת סדר בראש, לעצמי, ובשאיפה גם לאחרים. יש בישראל מאות או אלפי אנשים שהחלימו מסרטן בדרך שהיא טבעית לגמרי. בחלק מהמקרים הם חלו בצורה קלה, ובמקרים אחרים, הרופאים כבר הרימו ידיים, וקצבו להם עוד כך וכך חודשים לחיות...
אלו שהחלימו בדרך טבעית עברו מסע מעורר השראה. כיום הם בריאים יותר משהיו בעבר, וחשוב לא פחות, הם ביצעו שינויים משמעותיים בחיים שלהם וכיום חיים בדרך זורמת ומדויקת עבורם. עד כאן הכל נשמע טוב ויפה. הזדמנות "לזכות בכל הקופה": לא לעבור טיפולים אגרסיביים, לא לפגוע בגוף ולזכות בהחלמה אמיתית. אבל... וכאן אנו מגיעים לפואנטה: החלמה בדרך שהיא מאה אחוז טבעית - זה לא מתאים לכל אחד. אני מאמין שלכל אחד ישנו שביל הזהב שלו להחלמה, ואצל מרבית האנשים (ואיני כותב זאת בשמחה) הדרך להחלמה אמורה לעבור בין היתר באיכילוב או בבילינסון...
מדוע זה כך? אנסה להסביר. ישנו בעולם דבר קסום שנקרא החלמה
החלמה אינה דבר לוגי או לינארי (במיוחד כאשר מדובר בסרטן). אין נוסחה להחלמה, אין כלים שתמיד עובדים ויותר מכל: החלמה נבנית בראש ובראשונה על הנביעה הפנימית. נביעה שמתחילה במקום מאד עמוק, נביעה שיש בה תשוקה בוערת להחלמה, רצון להשתנות, נכונות להביט באמת, כואבת ככל שתהיה, יכולת להקשיב לקול הפנימי והרבה אמונה אמיתית בדרך.
ישנם כלים עוצמתיים מאד להחלמה (צום, תוספים מיוחדים ואפילו ארס צפרדעים) אבל כל הכלים כולם הם כמו סירות שיכולות לשוט בסינכרון על פני הנביעה הפנימית. כשהנהר יבש – אף כלי לא יעבוד. כשהנהר זורם בשצף – הכלים הנכונים יגיעו מאליהם...
לא כל אחד בנוי לתהליך מסוג זה. הוא מתאים רק לאותם מעטים שיש בהם תשוקה מיוחדת להעמיק עד הסוף. וגם אז, יתכן ויהיה נכון להשתמש בחלק מהמסע ב"כלים קונבציונאליים".
בגזרה מסוימת לאף אדם אין פטור, בעיניי. בגזרת הבדיקות. פגשת בסרטן? קודם כל בצעי את כל הבדיקות כדי להבין במה פגשת ומה המלצות הרופאים. לאחר מכן, יש להבדק מפעם לפעם, כך תדעי אם את על המסלול או לא.
לסיכום, אם תפגשו אדם הנחשב לנס רפואי והחלים בדרך טבעית, אם תשאלו אותו "מה עשית?", יהיה בזה משהו צר, שיתכן ולא באמת יסייע. יהיה יותר אפקטיבי לשבת מולו בנחת פנים מול פנים ולשאול: "מי היית?".