סרטן.
מה הסיבות?
מה כלי ההחלמה?
עד כמה יש למתמודד יכולת השפעה על מצבו?
ולמה, לכל הרוחות, כל כך קשה להבין מה קורה כאן ומה יעזור?
שאלות אלו נשאלו מיליוני פעמים וודאי עוד ימשיכו להישאל ולהתבלבל.
כל זאת עד שיפול האסימון. ואני מדבר על אסימון גדול. ענק.
והנה האסימון.
יש בעולם דברים גשמיים: עישון, תזונה, כימותרפיה, תרופות, דיקור ועוד ועוד.
כל אלו כמעט ולא משפיעים ישירות על הגוף, במיוחד לא לטווח הארוך. יש מתווך עוצמתי בין העולם הגשמי לבין הגוף היקר שלנו. המתווך הזה הוא התודעה.
נהוג להגיד שעישון גורם לסרטן, כי התגלה מתאם גבוה בין עישון לבין תחלואה בסרטן.
אבל לא.
עישון לא גורם לסרטן.
אני מכיר אנשים שעישנו לאורך חייהם חפיסה או שתיים ליום ולא חלו בסרטן.
אז מה כאן הקטע?
הבסיס והעיקר למחלת הסרטן הוא תודעתי. ליתר דיוק – הדחקות.
התנתקות מהרגש, שידור כלפי חוץ שהכל סבבה, ודחיסה פנימה של רגשות כואבים לאורך שנים. עד שהגוף אומר את דברו.
מי שמעשן חפיסה או שתיים ביום – לא מן הנמנע שזה הכלי שעוזר לו להדחיק (ולא להרגיש). וההדחקות הן שיוצרות את הסרטן. לא העשן.
יש אנשים שהיו טבעונים, ספורטאים ומה לא. איך יתכן שחלו? בגלל התודעה שחוצצת בין הגשמי ובין הגוף.
כימותרפיה – עובדת?
זה הרבה תלוי אמונה.
אם מאמינים בה, מקבלים אותה בזרועות פתוחות ובתודעת החלמה –עשוי לעזור.
אם לא באמת מאמינים בזה – אין סיכוי שיעבוד. רק יזיק.
איך למנוע חזרה של סרטן? לעולם לא יהיה כלי שיבטיח מניעה. לכל היותר ידחה.
אפשר להימנע מחזרה של סרטן. בעזרת עבודה פנימית, רגשית ורוחנית, שמעמיקה, מעמיקה, מעמיקה ומעמיקה.
בתוכנו יש מעיין.
כשהוא נחסם בעזרת הגנות ומעצורים – המים נעכרים.
כשהוא זורם בחופשיות – הכל אפשרי.
