איך להחלים מסרטן?
איך אמצא את הדרך?
ההתמודדות עם מחלת הסרטן, יותר מכל מחלה אחרת, היא רצף בלתי פוסק ומורכב של קבלת החלטות. אצל אנשים רבים קבלת החלטה, בעיקר בנושאים אקוטיים, כרוכה בהתלבטות ממושכת, וגם לאחר קבלת ההחלטה הם ממשיכים להתלבט – האם בחרו נכון? אולי כדאי לשנות את ההחלטה? תהליך כזה עשוי לשאוב אנרגיה מפוגש הסרטן, אנרגיה לה הוא זקוק כדי להחלים. לעתים, עצם ההתלבטות, עם כל המחשבות הטורדניות והרגשות שסביבה, עשויה להסיט מעט מהדרך.
למה בכל הקשור לסרטן במיוחד יש כל כל הרבה התלבטויות?
מחלת הסרטן היא מסכנת חיים. מה שאומר שהפחד הגדול ביותר של אדם, פחד המוות, קם לתחייה, ופעמים רבות לא מרפה. למרבית סוגי הסרטן אין טיפול יעיל באמת, ובסופו של דבר, ולמרבה הצער, מרבית פוגשי הסרטן אכן נפטרים ממחלה זו. במרבית המקרים, הטיפולים עליהם ימליצו לכם בבית החולים לא ירפאו את המחלה, לפעמים יאטו אותה ולפעמים גם זה לא. טיפולים אלו כרוכים בדרך כלל בתופעות לוואי קשות שפוגעות בגוף ומחלישות אותו דווקא כשהוא זקוק למלוא כוחו. מאידך, חדשות לבקרים מתפרסמים סיפורי החלמה מעוררי השראה, במרביתם הלכו המחלימים שלא לפי המלצות הרופאים. אז מה לעשות?
יש בפייסבוק קבוצות שעוסקות בהחלמה מסרטן. בגדולות שבהן אלפי חברים. יתכן שהעלית שאלה לגבי ההתלבטות שיש לך. תוך יום קיבלת בערך 100 תגובות, מרביתן כוללות המלצות חמות מאד על כוון זה או על הכוון ההפוך ממנו, המלצה לוהטת על מטפלים בתחומים שונים שעשו ניסים ונפלאות, ועוד סיפורים, ודעות ודברי עידוד ואולי גם אזהרות והפחדות. אז מה לעשות?
החלמה מסרטן זה לא דבר לינארי. טיפול מסוים שהציל את פלוני, יכול לחסל את אלמוני. גרוע מכל אם נתקלים באמירה מהסוג של: הטיפול הזה יעזור בסיכוי של כך וכך אחוזים, יתן לנו שקט (בעזרת השם) לכך וכך חודשים, ודרך אגב, תופעות הלוואי יהיו כך וכך וכך. אז מה לעשות?
אביא כאן אמירה חזקה: אין שיטה להחלים מסרטן. נקודה.
בואו נצא לרגע למסע קצר בעבר, נלך עשרות שנים אחורה. כמה וכמה מפוגשי הסרטן היו ילדים טובים, אולי אפילו מרצים. ואילו מסרים ההורים דאגו להעביר? תהיו ילדים טובים, תעשו בדיוק מה שאומרים לכם, תצטיינו בלימודים, תעשו תארים אקדמיים, תמצאו בן או בת זוג משכילים (וכמובן ממשפחה טובה, רצוי גם אמידה), תבנו קריירה, תקימו משפחה לתפארת עם ילדים מצטיינים, כאלו שעושים מה שאומרים להם, ותחסכו כסף בשביל התארים שלהם ועבור הדירות שלהם. ועוד משהו, ילדים טובים, אם אתם חולים – לכו לרופא כדי שירפא אותכם. הוא זה שיודע. הוא זה שלמד. הוא זה שצודק.
אז... במיוחד בעת חרדה קשה, אנו רק מחפשים מצוף להאחז בו. ואם למצוף הזה יש תארים מרשימים וטון דיבור ידעני – הלוא זה טבעי להאחז בו בכל הכוח.
אבל... בכל יום נפטרים מסרטן בישראל כ - 30 אנשים(!) רובם היו ילדים טובים, וגם נותרו כך, ועשו במדויק את כל מה שהרופא אמר. למרבה הצער במקרה שלהם – אסטרטגיה זו לא עבדה.
ומה קורה כשרופאים שונים נותנים המלצות שונות? ומה קורה שאתם פועלים בהתאם להמלצת הרופא, אתם לא מאמינים בטיפול והוא אכן לא מועיל? ומה קורה כשאתם מקבלים המלצות חמות מאנשים מהימנים בנוגע לדרכים שהן "מחוץ לקופסה"?
אז... לדעתי זה הזמן לקחת צעד גדול אחורה ולהתבונן על הדרך בה רובנו מתוכנתים. התכנות שלנו הוא לינארי. תעשה א' – יקרה ב'. לא תעשה א' – יקרה ג'. אנחנו חושבים בצורה בינארית – כמו עכבר במבוך שרואה שתי אפשרויות: ימינה או שמאלה. אבל... אולי אתם בכלל לא במבוך? מה דעתכם על האפשרות להתרומם מעל המבוך? אולי תגלו שיש עוד אפשרויות שכלל לא יכולתם לראות לפני כן?
ההמלצה הראשונה שלי היא לפעול לפי היגיון בריא. ואני מדגיש: לפעול לפי ההגיון הבריא שלכם. לא לפי ההגיון של אלו שמבוהלים או בעלי אינטרסים אחרים.
לפי דעתי הסרטן מביא עימו כמה מתנות גדולות ובהן: ללמד את פוגשי הסרטן ואת הסובבים אותם לחשוב אחרת, להסתכל על העולם אחרת, להיות אחרים, ובסופו של דבר, ובעיני זו אמירה חזקה ומרגשת, הסרטן בא ללמד אנשים להקשיב לקול הפנימי, ולמצוא בתוכם את האומץ ללכת על פיו.
החוכמה הגדולה ביותר נמצאת עמוק בתוכנו. מישהו שם למעלה ואולי משהו כאן למטה רוצה שתחלימו, ושולח אליכם בדרכו מסרים ורמזים. גם ממצבים קשים ניתן להחלים לגמרי. אין לכך שיטה. אבל ישנה הדרך הפרטית שלכם, אותה תוכלו לחשוף תוך הקשבה לקול הפנימי.
החינוך המערבי מתעלם מהכל הפנימי ומהיד שמכוונת אותנו. הראש החושב כל כך דומיננטי, הרגש מוצפת, וכל אחד מושך לכוון אחר. החוכמה הנעלה ביותר נמצאת באמצע, באותו מימד שלנו שהוא לא שכלתני ולא אמוציונאלי. ואם אין לכם מושג איך להתחבר לאמצע, לקול הפנימי – מיצאו מישהו שיעזור לכם בכך.
לסיום כלל הזהב בעיני הוא זה: אם פגשתם בסרטן, רצוי שתקשיבו למגוון דעות וקולות. בסופו של דבר אך ורק אתם מחליטים, בהתאם לקול הפנימי.
בהצלחה רבה!!!
