יום יבוא ולא יהיה סרטן בעולם. ליתר דיוק – כמעט ולא יהיה.
אני מאמין שזה יכול לקרות תוך 50 שנה. אולי כבר תוך 40.
ואם מישהי, בעוד 50 שנה, תפגוש בסרטן גרורתי, היא תחלים ממנו. לגמרי. וללא דרמות מיותרות. מדוע? בראש ובראשונה כי היא תדע שזה אפשרי. וגם כל הסובבים אותה ידעו שזה אפשרי, וגם ידעו איך נראית הדרך.
יום יבוא וכמעט ולא יהיה סרטן בעולם, וזה יקרה כאשר בני האדם יבינו שהחלמה מסרטן, בבסיסה זה סיפור תודעתי. זה בראש ובראשונה לזכור ולהעמיק את האמרה החשובה ביותר בתהליך ההחלמה: "אם אין אני לי – מי לי". זה להבין שהמקום היחיד בעולם בו נמצאים כוחות ההחלמה זה בתוך הגוף היקר שלי.
החלמה אמיתית ובת-קיימא היא רצף של התגברות על משוכות תודעתיות. כל משוכה עשויה להיות גבוהה וקוצנית, התגברות על כל אחת מהן דורשת הסכמה לא פשוטה, אך התגברות על כל משוכה – שכר מיידי בצידה.
על אילו תודעות הגיעה השעה לוותר? זה יכול להיות לדוגמא: "אני לא רוצה להשתנות", "אני לא רוצה לעזוב את הילדים לחודש", "לעולם לא אסלח לאמא / אבא / משה", אני לא רוצה לחפור בפנים", זה לא מוכח מדעית"," אני לא טיפוס רוחני", "אסור לצעוק!", "עלי להיות חזקה / נחמדה כל הזמן", "אני מאמין בגורל", "הכל בידי שמיים", "חליתי בגלל מזל רע", "ממצב כזה אי אפשר לצאת", "אני לא מאמינה ב..."
אילו תודעות הגיעה השעה לאמץ? "אני אמצא את שביל הזהב שלי להחלמה", "הגוף שלי – הוא היחיד שבאמת יודע לרפא את עצמו", "יותר מכל אדם אחר בעולם, אני זו שיודעת (עמוק בפנים) מה באמת נכון עבורי", "אני מוכנה להקשיב, אבל רק אני מחליטה", "יש לי יכולת ליצור מציאות", "יש לי יעוד גדול", "אנשים רבים מחכים לי", "אין פרות קדושות. מה שלא בריא לי – לא יהיה בחיי", "אני אחלים", "אני רוצה להשתנות", "מישהו שם למעלה רוצה מאד שאחלים. לכן..."
כן יקרות, אז כמו במירוץ משוכות מפרך ודוקר, כאן האתגר. לא באיכילוב, לא בבילינסון ולא בהדסה. כאן האתגר! לפרק את הסכרים הפנימיים, לנקז את מצבורי הרעל הרגשי, להתחיל לנשום יותר בחופשיות ולנוע יותר בקלילות, להתרחב תודעתית. האביב בחוץ מהמם. זה הזמן לצאת לטבע! לקפוץ, לשיר, לרקוד ולעוף על העולם.
ואם את שואלת את עצמך: מה אני אמורה לעשות מחר בבוקר? אז בעיני זו התשובה:
לקום ממש מוקדם ולנסוע אל המקום הנכון. לעמוד על ראש מצוק או על פסגת הר, לסקור בהשתאות את הבריאה המופלאה ולתת לה לחדור בנועם – עמוק פנימה. ואז, כשאת מרגישה "את זה", הביטי אל האופק והכריזי בקול גדול: "אני הולכת להחלים. אני הולכת להחלים. אני הולכת ל ה ח ל י ם ! ! ! !"