החלמה - מילה גסה?!

תגידו, האם יתכן שהמילה "החלמה" הפכה להיות מילה גסה?

יש רגעים שכך אני מרגיש...

יצא לי לאורך הדרך לשוחח עם אנשים שעובדים בבתי חולים, בתפקידים הקשורים למחלת הסרטן. סיפרתי להם (בשמץ התרגשות) על כך שאני מלווה אנשים להחלמה מסרטן. דוגמה לתגובה: אשת שיחי, שהייתה חביבה עד כה, נדרכת כשהיא שומעת את המילה החלמה, מצמצמת את עיניה, אני ממש יכול לשמוע איך המחשבות שלה מתחילות להתרוצץ בחשדנות והיא מתחילה להעלות שאלות כמו: אבל מה השיטה שלך? זו שיטה שנחקרה מדעית? מה אחוזי ההצלחה? מה ההסמכות שלך? ובליבה היא אומרת: הלוא הפרופסור אמר שלבחורה הזו נותרו שנתיים לחיות, והוא מחובר למאגרי מידע ולמחקרים מדעיים שנערכו בכל העולם בדיוק על הסוג הזה של הסרטן... איך אתה מעז להגיד שהיא יכולה להחלים?

ואילו אני אומר בליבי: אותה בחורה, שהפרופסור נתן לה גזר דין של מוות בעוד שנתיים, הדבר שהיא זקוקה לו עכשיו יותר מכל דבר אחר זה מישהו שיביט לה בעיניים, יניח לה יד רכה על הכתף ויגיד: יקרה, אם את באמת נחושה ואמיצה, את יכולה לצאת מזה לגמרי. הגיעה השעה שתהפכי תקליט אל חיים הרבה יותר בריאים ומאושרים. זה אפשרי!

והאשה שעובדת בבית החולים ואמורה לתמוך חולי סרטן אומרת לעצמה בעצבנות, ואולי גם לחברותיה: איך זה, שהבחור הזה שלא למד רפואה, מעז להגיד לאנשים שהם יכולים להחלים? למה למכור אשליות?

כל זה סימפטום של תהליכים שעברו על האנושות במהלך המאה העשרים. הכל נהיה יותר לוגי, לינארי, גשמי. דבר שאי אפשר למדוד ואי אפשר להבין בדרך שכלתנית – כאילו לא קיים. לכן, בהרבה פקולטות ברחבי העולם מדברים על גנטיקה, מוטציות, חלבונים ומולקולות. בפקולטות לרפואה ולמדעי הרוח מלמדים הרבה דברים חשובים אבל לא מלמדים מהם ריפוי והחלמה. בתי החולים מתנהלים בדרך שכלתנית. אם אנשים מאמינים לתחזית השחורה שניתנה להם – זו תהיה כנראה אמונה שמגשימה את עצמה.

הדברים נועדו להשתנות. האנושות סבלה מספיק. איבדנו די והותר אהובים, ורבים מדי חיים סביבנו עם מכאובי גוף ונפש. השכלתנות מיצתה את עצמה. הגיעה השעה להפתח לדברים הרבה יותר רחבים מאלו שאפשר למדוד ולהבין באופן לינארי. הגיעה השעה שעוד ועוד אנשים יפנימו מהי החלמה ויעבירו את המסר הלאה. יכתבו, ישתפו, יישמו וגם יקראו בקול רם: החלמה! החלמה! החלמה!